האם זכאי עו"ד לפיצוי בגין החלטה למנוע ממנו להופיע בפני הרכב מסוים ?

לפסק הדין בעניין עו"ד שטוב נ' הרב בן דהן אליהו

בית המשפט המחוזי בת"א דחה תביעה על סך 2.5 מליון ש"ח שהגיש עו"ד ורב נגד דיינים של בית הדין הרבני האזורי, מנהל בתי הדין הרבניים, היועץ המשפטי לשיפוט רבני ומדינת ישראל בגין החלטת הדיינים למנוע ממנו להופיע בתיק מסוים.

המערער שהינו עו"ד ורב ייצג אפוטרופוסים של הקדש מסוים בתביעה כנגד אפוטרופוסים אחרים בהקדש בבית הדין האזורי בירושלים, בראשותו של כב' הדיין הרב אברהם שיינפלד. עקב טענות אישיות קשות וחריפת נגד הרב שיינפלד, הגיש המערער בקשה להעברת הדיון להרכב אחר, אך בית הדין הגדול דחה את הבקשה לאחר שסירב להתייחס לגופה בטענה כי המערער פרץ כל גדר בזילותו של כב' ביה"ד האיזורי. בית הדין עיכב את ההחלטה למשך 30 יום על מנת שהמערער יוכל להתנצל, ומשלא עשה כן, נכנסה ההחלטה לתוקפה.

בית הדין המשמעתי של לשכת עוה"ד קבע כי דברי המערער אינם עולים בקנה אחד עם חובתו של עורך הדין לנקוט לשון מנומסת בפניותיו לבית המשפט, וגזר עליו עונש.

ערעור שהוגש לבית הדין המשמעתי ההארצי נדחה ובערעור שהוגש לביהמ"ש העליון, זוכה עורך הדין משלוש ההתבטאויות והיתר, כמו גם העונש נותרו על כנן. בעקבות החלטה נוספת של בית הדין הגדול בעניין, החליטו הדיינים להפסיק את הופעותיו של המערער בעניין ההקדש האמר.

בתביעה אזרחית שהגיש נגד הדיינים, המדינה, מנהל בתי הדין הרבניים והיועמ"ש לשיפוט רבני, טען המערער כי הדיינים למעשה הטילו עליו חרם והתנכלו לו, ועובדי הציבור סייעו לקידום והפצת החרם בארץ, וכי אין לראות בכך "פעולות שיפוטיות", המקנות חסינות מפני תביעה.

בתגובה להגשת התביעה, הודיעה המדינה כי היא מכירה בחסינותם של עובדי הציבור נעשו וביקשה לסלק על הסף את התביעה נגד הדיינים בגין חסינותם השיפוטית. בית משפט השלום דחה את טענות המערער נגד הכרזת המדינה על חסינות העובדים וקיבל את הבקשה לסילוק על הסף, ועל כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

השופט ישעיהו שנלר דחה את הערעור. לעניין חסינות עובדי הציבור, נקבע כי הגישה הרווחת כיום היא כי יש לבחון את החלטת המדינה בהתאם לכללי המשפט המינהלי, וכי במקרה הנדון, לא נפל פגם המצדיק את פסילת הודעת ההכרה בחסינות מטעם המדינה.

לעניין חסינותם השיפוטית של הדיינים, נקבע כי כאשר מדובר בתביעה ישירה נגד גורם שיפוטי, יש לנקוט משנה זהירות שמא בעל דין יוכל לטעון כי החלטת השופט ניתנה בזדון ויהיה בכך די כדי להביא את השופט לכס המשפט על כל המשתמע מכך. החסינות השיפוטית, כך נפסק, הינה מהותית, וחלה באופן גורף על החלטות שניתנו במסגרת ההליך המשפטי. השופט ציין, כי קיימת אפשרות לחריגים, אך זאת רק במקרים נדירים ויוצאי דופן.

במקרה הנדון, נקבע כי בסיטואציה שנוצרה, מנוע המערער מלהופיע בפני הרכב בראשותו של הרב שיינפלד, אשר נפגע מדבריו והתנהלותו, וגם אם טעה בית הדין, הרי שהדרך לתקיפת הנושא הינה באמצעות השגה הן בפני ביה"ד הרבני הגדול והן בפני בג"ץ, אך מכאן ועד לקביעה כי לא מדובר בפעולה שיפוטית הדרך רחוקה, פסק השופט, וקבע כי החסינות חלה על החלטה זו ולכן יש לדחות את הערעור.

עם זאת, ציין השופט כי ראוי היה שביה"ד הרבני הגדול היה מוצא פתרון ראוי עוד טרם הפסילות החוזרות ונשנות, על מנת שלא לפגוע במערער למעלה מהנדרש.

• ב"כ המערערים: עו"ד צבי כהנא
• ב"כ המשיבים: עו"ד ש' נרי

לפסק הדין בעניין עו"ד שטוב נ' הרב בן דהן אליהו

למדור: נזיקין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.